חרדת בחינות
חרדת בחינות מאת נפתלי ישראלי, פסיכולוג
-
חרדה מובדלת מפחד: פחד זה ממשהו קונקרטי מוגדר למשל, נחש בחדר – ראשית נרצה לברוח ממקור הסכנה, זאת הידיעה שאנו מזהים פה משהו שמהווה לנו מקור חרדה.
חרדה- מקור הסכנה לא ברור ולא מוגדר. נותן תחושת סכנה, מתח וחוסר אונים ולכן לא ידוע כנגד מה להתמודד.
סוגי חרדות:
- מדברים ספציפיים: נחשים
- חברתיות: עמידה מול קהל, פחד מארוחות/מסיבות.
- בחינות: חרדה ספציפית שלא מאופיינת אך מאוד שכיחה.
DSM – ספר חרדות והפרעות פסיכולוגיות – לא מוגדר שם חרדות בחינות.
-
יש קשר בין רמת חרדה לרמת הישגים.
מעט חרדה = נותן תחושת אדישות ואפטיות ולכן רמת הישגים נמוכה.
הרבה חרדה = מפריע ללמוד ולכן גם רמת הישגים נמוכה.
רק באופן ממוצע לא מושפעים מחרדה לפני בחינות.
כ-90% מהסטודנטים יש להם תחושת לחץ לפני מבחן.
1/4 מהסטודנטים סובלים מחרדת בחינות, יותר משפיע מי שיש לו בעיות קשב וריכוז ובעיות תקשורת.
אין בעיה עם חרדה – זה לא משהו מסובך שיכול לעבור מאליו. הבעיה היא שלא מתמודדים איתה ואז הופכים לנפגעי חרדה.
-
מאפייני חרדת בחינות:
1.
תחום ריגשי: מתח ולחץ גבוהים (לחץ דיפיזי לא ממוקם בכל הגוף). חוסר אונים, בלבול, מצוקה לא מוגדרת, חוסר שליטה.
2.
תחום פסיכולוגי: כאבי ראש, בחילות, כאבים בגוף, שלשולים עד הקאות, כאבי בטן, רעד בגוף, דופק מואץ, הזעה. אלו תופעות חזקות ועוצמתיות שפתאום קורות. הגוף מגיב כאילו הוא נמצא בסכנה פיזית מוחשית כי הוא לא יודע להבדיל בין לחץ נפשי או פיזי. הוא מפעיל מנגנון fight on flight: לוקח דם מאיברים לא חיוניים (קיבה וגב תחתון) ומזרים דם לאיברים חשובים (לב, מוח). מופעלת המערכת הסימפטומית שמופעלת מיד ובקיצוניות.
3.
תחום קוגניטיבי: זהו תחום של מקור הבעיה. החרדה יוצרת בלבול, שכחה ובמצבי קיצון מקבלת blackout, חוסר ריכוז – היחס בין רמת הישגים לרמת החרדה מתווך ע"י "מוקד קשב" זהו קשר ליניארי ובחוסר ריכוז מתמקדים רק בדבר אחד בצורה יתרה ולמשל זה לא יהיה המבחן אלא רעש בכיתה שמתמקדים בו בלבד ולא בבחינה או פרונט של הכיתוב בשאלה ולא בעיקרון. צריך קשב מעט מפוזר כדי לתפוס שאלה בבחינה. חרדה תמיד מתווכת קוגניטיבית כי זה תלוי באדם שמפרש את מה שעומד מולו ובאיזה צורה – קשור לפרשנות שהאדם נתון למה שקורה.
4.
תחום התנהגותי: חרדה משפיעה באופן הכי בולט שלה בצורה של הימנעות ומריחה, למשל לא לגשת לבחינה או להימנע מלמידה לבחינה. לעיתים זה מתחיל עוד בתחילת הסמסטר שסטודנט לא לומד כי בתת מודע הוא פוחד מהמבחן. הכשלה עצמית = סוג של הימנעות – מוצאים סיבות לכל דבר. ההיפך: התנהגות בטחון יתרה = אותו אדם רוצה להתמודד עם הבעיה ומודע לה אך הופך את זה למשהו מוקצן כמו למשל להביא מלא עטים לבחינה או אוכל לבחינה. כמו כן, למידת יתר היא תופעה ידועה. אנשים מנסים ללמוד את הכל, זה מרגיע אותם אבל זה לא הכי טוב כי לא ניתן לדעת הכל.
- יש אנשים שכן סובלים מחרדת בחינות אבל סימטר ההרגשה לא מופיע אצלם, נחשב מצב קיצון וקשה לטיפול.
טיפולים: 1. הסבר על מנגנון הרגש וקישור שלו לשאר הפרמטרים.
2. טיפולים פסיכולוגיים כמו biofeedback – דופק, רמת הזעה בעור וכו'
מלמדים אנשים איך לטפל בזה רק ע"י כיוון מחשבתם.
מתי תלך לטפל בחרדת בחינות?
-
אדם יכול להיות סובל מחרדה אבל לא בהכרח באופן ישיר פוגע בציונים. לכן אדם שיש לו פוטנציאל גבוה לציונים גבוהים אולם בפועל לא מצליח להשיג אותם ילך לטיפול.
-
שאתה סובל מאוד מהתופעה ללא קשר לציונים, לא ישן בלילה, הימנעות מקשרים עם משפחה/חברים וכו', אפילו פגיעה בבריאות. חרדה ולחץ פוגעים במערכת החיסונית ולכן מועד יותר לפגיעות.
הטיפול הקדמה תרבותית:
-
חרדת בחינות כן ניתן להגדיר אותה ולומר מה מקורה ומאיפה היא.
-
כישלון, השפעה על העתיד, הערכה - מזה חרדים. למעשה חרדת בחינות מוגדרת כחרדה מהערכה. חרדת מבחנים מתרחשת כאשר הסטודנט תופס את המבחן שמעריך אותו, בחדוא למשל או שמעריך אותו באופן כללי יותר למשל, מי אתה, מה האופי שלך, הצלחותיך וכו'.
-
בחברה יש דגש על הצטיינות והישגים.
-
המבחן הראשון שעושים נקרא apgar הכי גבוה זה 9. יש אפילו מבחנים שעושים עוד בשלב הריון למשל שקיפות עורפית. תרבות המבחנים תופסת כבר מגיל צעיר, וזה גורם לנו לחשוב שההערכה שלנו היא דרך מבחנים.
-
אין קשר בין הצלחה בלימודים להצלחה בחיים.
-
החברה שלנו היא מטוריאליסטית וכמותית שמטביעה בנו 2 הנחות שגויות: שניתן לכמת הכל ולכן ע"י כך להשוות בין הדברים. ההשוואה בין דברים והכימות שלהם מובילה באופן ישיר לשאול כמה אני שווה וגורם לי לראות בתוצאות המבחן כמה אני שווה.
-
הורים ומורים מעודדים כיוון זה – הורים ישקיעו יותר בלתת לנו ללמוד כמו קניית ספרים מאשר לצאת לבילויים. נניח קיבלתי 90 במבחן אבל איפה עוד 10. צריך גם להסתכל בזכות מה קיבלתי 90 ולא רק למה אין עוד 10. לא ניתן לבסס ערך עצמי על מה שאין. כל תהליך של למידה כרוך בתסכול של חוסר הצלחה וניסיון להתגבר על מה שלא הצלחתי.
-
לסיכום צריך לצאת ולבדוק מה חשוב בחיים? רק ציון במבחן או גם בריאות, חיי חברה, כמה זה חשוב ביחס לערכים אחרים. להחליט וליישם.
דרכי טיפול:
1.
איפיון התנהגותי: מבררים איפה הוא נמנע כי זה יכול להביא לחוסר תפקוד. חשוב רשימת מידרוג (היררכיה) של ממה הוא נמנע א. הוא יכול לעשות ב. נמנע וגם מפחד להתחיל לעשות, ומנסים להסביר לו איך להימנע. כמו כן, מלמדים טכניקות של הרפיה: דימיון מודרך, נשימה, הרגעה וכו'. אלו הן דרכים שעוזרות לטווח הארוך כלומר עושים אותן באופן קבוע ולא רק חד פעמי.
2.
אתגור קוגניטיבי: מתבסס על ההנחה שהמבחן לא יעשה לאדם כלום אלה פרשנות של האדם למבחן גורמת לו לרגש ולחרדה. לרוב חושבים שאירוע של מבחן משפיע על הרגש והמחשבה ואנו מניחים כי זה לא קיים. אירוע – מחשבה – רגש. קשה לגלות מחשבות אלה ואם היה אפשר לא היינו חושבים את ההנחה השגויה הזו. איך שאדם מרגיש שנפרד מחברה שלו זה תלוי בפרשנות – היא עזבה אותי כי אני דפוק או כי אנחנו לא מתאימים.
עושים בירור של מה יקרה אם לא אצליח במבחן.
3.
מיומנויות למידה: ארגון זמן, ארגון סביבת עבודה, למידה אקטיבית, למידת עיקר ולא הכל, ארגון בעיקר.
4.
טיפול תרופתי: BDZ נוגדות חרדה חזקות מאוד וממכרות מאוד. SSRI נגד דיכאון וצריך מינון גבוה כדי לטפל בחרדה.
אלטרנטיבי: רסקיו, רגיעון. עוזר לטווח הקצר והופף עם הזמן להתנהגות ביטחון כלומר מקשר בין זה לבין ההצלחה במבחן וזה לא נכון.
5.
חשיפה בדימיון: מדמים מבחן דימיוני ואיך להתנהג בו. עושים כדור שלג של מה נובע מהכישלון.